ישראל, במחנה הבלתי משילים? כיצד נתניהו הפריך את הסקרים

פתח דבר

בערב הבחירות, לכל מחנה הייתה קריאה משלו של התוצאות. ב-28 באוקטובר, בשעה 3:14 לפנות בוקר, בנימין נתניהו עולה לבמה במטה הליכוד בירושלים ומכריז שהליכוד נשאר "המפלגה הגדולה בישראל". בסביבות השעה 1:00, בתל אביב, הכריז נפתלי בנט מצדו: "נתניהו הפסיד, וממשלת 7 באוקטובר הולכת הביתה!" הספירה שינתה לאחר מכן את המגמה. בעדכון של ועדת הבחירות המרכזית בשעה 14:32, הליכוד עובר את רף מיליון הקולות. ההקרנה שלנו נותנת לו 27 מושבים, שישה יותר מרשימת ישר!, הרשימה של גדי איזנקוט ששלושת הסקרים האחרונים הציבו בראש. בקולות, המחנה שלו נשאר בהובלה, עם 43.3% לעומת 40.9% ליריביו.

נתניהו ניהל את הקמפיין שלוש שנים אחרי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, עם שנתיים של מלחמה בעזה מאחוריו, מלחמה נגד איראן בסוף החורף, משפט שחיתות שעדיין מתנהל ובעלי ברית חרדים שהם עצמם חוללו משבר פוליטי סביב הגיוס. ובכל זאת הליכוד מסיים ראשון, ובפער ניכר. הגוש שלו, לעומת זאת, יורד מ-64 ל-53 מושבים ומאבד את הרוב. ש"ס קורסת, והיישובים הערביים הצביעו יותר מאשר בכל מערכת בחירות מאז 2019. אבל יריביו, עם 48 מושבים, רחוקים עוד יותר מ-61, והם אינם יכולים לשלוט בלי הרשימות הערביות, אפשרות שאותה שללו לאורך כל הקמפיין. התחזית (forecast) שלנו מ-24 באוקטובר כבר הצביעה על פרלמנט ללא רוב ב-69% מהסימולציות, ועל רוב לגוש נגד נתניהו ב-7% בלבד.

איך הפך נתניהו, שכמעט כל הסקרים הציבו אותו מאחורי איזנקוט, את הליכוד למפלגה הגדולה בישראל, עם יתרון של שישה מושבים? ומה הוא יכול לעשות עם ניצחון שאינו מעניק לו רוב עם בעלי בריתו המסורתיים? הדוח הזה חוזר אל ליל 27 באוקטובר, אל הקמפיין, אל התוצאה ואל שיעור ההצבעה, ואחר כך אל מפת ההצבעה, מבני ברק ועד השכונות העממיות בדרום תל אביב, לפני שהוא בוחן את הדרכים להרכבת ממשלה. בעת הכתיבה נספרו כ-84% מהקולות הצפויים: המושבים המצוטטים הם אלה של ההקרנה שלנו, והתוצאות הרשמיות יפורסמו ב-4 בנובמבר.

התוצאה של 27 באוקטובר

שלושה סיפורים בשעה 22:00. בהתאם למכון, הקואליציה של איזנקוט יכלה להיות מוצגת עם 62 מושבים או עם 49, בהפרש של יומיים: זו הסיבה שביקשנו לנטרל את משקל הסקרים בניתוח שלנו. עם סגירת הקלפיות, שישה ערוצים מפרסמים את סקר המדגם שלהם. כאן 11, חדשות 12 וחדשות 13 מציבים את המחנה נגד נתניהו בהובלה, רחוק מ-61 מושבים; ערוץ 14 נותן 60 מושבים למחנה נתניהו; i24NEWS וערוץ 16 נמצאים באמצע. הליכוד מוביל בכל ששת הסקרים, עם 24 עד 30 מושבים, לפני ישר!, עם 19 עד 23, ואף ערוץ אינו נותן רוב.

תיקונים במהלך הלילה. כאן 11 מעלה תחילה את הרשימה המשותפת, בסביבות 23:00, ואחר כך את הליכוד. חדשות 12 וחדשות 13 מעלים את הליכוד בשניים עד שלושה מושבים. בסוף הלילה, שלושת הערוצים הגדולים נותנים לו כולם 27 מושבים, אחרי שפתחו ב-24 או 25. גם ערוץ 14 תיקן את הערכתו: אחת הגרסאות שלו נתנה 62 מושבים למחנה נתניהו, לפני שהוא "ירד" ל-60 מושבים בשעה 2:54.

הספירה: 65 מושבים ב-2%, 53 ב-84%. התוצאות הראשונות של ועדת הבחירות המרכזית מגיעות זמן קצר אחרי חצות, עם 15 קלפיות ו-2,670 קולות. היישובים היהודיים הקטנים מדווחים ראשונים, ואחריהם הערים הגדולות במרכז; היישובים הערביים מגיעים אחרונים, לפני המעטפות החיצוניות. ב-2% מהקולות, המושבים המחושבים על בסיס הספירה בלבד נותנים 65 מושבים למחנה נתניהו, ורע"ם, עם 2.75%, נמצאת מתחת לאחוז החסימה. בשעה 4:47 רע"ם עוברת את אחוז החסימה עם 3.67%, והספירה הגולמית מתקרבת בהדרגה להקרנה: 55 מושבים במחצית, 54 בשלושה רבעים ו-53 ב-84%.

הקרנה יציבה. ההקרנה שלנו זזה הרבה פחות מהספירה הגולמית. היא השוותה כל יישוב שנספר להצבעה שלו עצמו ב-2022, ואז החילה את אותו הפער על מה שנותר לספור. התוצאה: 53 מושבים למחנה נתניהו ב-16% מהקולות, ועדיין 53 ב-84%.

שיעור הצבעה שיא. שיעור ההצבעה עלה על זה של 2022 בכל שעות היום. בשעה 16:00 הוא הגיע ל-55.7%, דבר שלא נראה בשעה זו מאז 1973 לפי הוועדה, כפי שצוטטה ב-Walla. בסגירת הקלפיות העריכה אותו הוועדה ב-77.7%, כולל המעטפות, הרמה הגבוהה ביותר מאז 1999. הפער לעומת 2022, פחות מנקודה אחת בשעה 10:00, הגיע לשמונה נקודות בשעה 16:00.

ההטיה של סדר הספירה. בישראל, היישובים שנספרים מהר נוטים להצביע למחנה נתניהו: ההצבעה לליכוד היא הצבעה היסטורית, מושרשת ומשפחתית, וגם ההצבעה של החרדים מאוחרת מסיבות דתיות. הפעם ההטיה הייתה חזקה מהרגיל, משום שהיישובים הערביים, שנספרים מאוחר, הצביעו הרבה יותר מאשר ב-2022. הפרשנויות של 2:00 לפנות בוקר על חזרת הרוב של נתניהו נבעו אפוא מסדר הספירה. לאיש לא היו 61 מושבים בסקרים של 22:00, וזה היה נכון; אבל כאן 11, חדשות 12 וחדשות 13 הציבו את הליכוד נמוך מדי בשניים עד שלושה מושבים, ואת הרשימות הערביות ב-17 או 18.

מה שנותר לספור. בשעה 14:32 ספרה הוועדה 4,875,751 פתקים ב-11,168 קלפיות, בעוד שהקובץ הסופי של 2022 כלל 12,545. חסרות אפוא עדיין קלפיות רגילות, בעיקר ביישובים הערביים, וכל המעטפות הכפולות: חיילים, דיפלומטים, אסירים, חולים, בוחרים שהצביעו רחוק מביתם. ב-2022 נתנו המעטפות האלה 49.6% מהקולות למחנה נתניהו, מעט יותר מ-48.4% שקיבל ברמה הארצית, ובקושי 5% לרשימות הערביות, שקיבלו 10.7% בכל הארץ. ב-2022, דווקא במעטפות איבדה יהדות התורה מושב לטובת ישראל ביתנו.

על חודו של מושב. בסך הכול, ההקרנה שלנו נותנת 43.3% מהקולות למחנה נתניהו, 40.9% למחנה נגד נתניהו ו-14.8% לרשימות הערביות. המושבים שעשויים לעבור מיד ליד ידועים: המושב ה-27 של הליכוד, ה-22 של ישר!, ה-12 של הרשימה המשותפת ושל ביחד, ה-9 של הדמוקרטים וה-8 של ישראל ביתנו. אף אחד מהם אינו משנה את הרוב: בפחות מ-1% מ-4,000 הסימולציות שלנו של הספירה הנותרת, אחד משני המחנות מגיע ל-61 מושבים. אבל הצירוף של גוש נתניהו עם ישראל ביתנו מגיע ל-61 מושבים בדיוק: מושב אחד פחות לאחד מהשניים, והצירוף הזה כבר אינו קיים.

להבין את הבחירות של 27 באוקטובר

כנסת שהשלימה את כהונתה. הכנסת ה-25 נבחרה ב-1 בנובמבר 2022. ב-29 בדצמבר שלאחר מכן הרכיב בנימין נתניהו, עם המפלגות החרדיות והימין הקיצוני, ממשלה ש-The Times of Israel מתאר כ"הנוקשה ביותר בתולדות המדינה". היא שילבה שתי נקודות תורפה: מפלגות מרכז-ימין בברית עם ימין קיצוני בעל השקפות שונות בענייני ביטחון, משפט ושלטון החוק, ומפלגות חרדיות שחלקן דוחות את המפעל הציוני מסיבות דתיות. הנקודה השנייה עתידה הייתה להעלות את אחת הסוגיות המרכזיות של הקמפיין: השוויון בין האזרחים בשירות הצבאי.

משברים חסרי תקדים. תשעה חודשים לאחר הקמתה, מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 גבתה יותר מ-1,200 הרוגים. לאחר מכן באו שנתיים של מלחמה בעזה, הפסקת אש ב-10 באוקטובר 2025, ואז השבת גופתו של החטוף האחרון, ב-26 בינואר 2026. בסוף החורף נכנסו ישראל וארצות הברית למלחמה נגד איראן, עד הפסקת האש ב-7 באפריל. בינתיים, משפטו של ראש הממשלה נותר תלוי ועומד: נתניהו ביקש חנינה מהנשיא יצחק הרצוג בנובמבר 2025, והנשיא הודיע ב-26 באפריל 2026 שיכריע רק לאחר שימוצו הסיכויים להסדר בין הצדדים.

הגיוס מפיל את הכנסת. במאי 2026 הודיעה יהדות התורה שהיא מבקשת לפזר את הכנסת, בהיעדר חוק שיעגן את הפטור של תלמידי הישיבות. "אין לנו עוד אמון בנתניהו", אמר הרב דב לנדו. הפיזור אושר בלילה שבין 16 ל-17 ביולי, ברוב של 62 קולות מול 0, והבחירות נותרו במועדן החוקי, 27 באוקטובר. מעולם לא הוקמה ועדת חקירה על 7 באוקטובר: הצעת החוק, שאושרה בקריאה ראשונה ביולי, ננטשה עם הפיזור.

מפה פוליטית שהתארגנה מחדש. ב-16 בספטמבר 2025 השיק הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט את רשימת ישר!. ב-26 באפריל 2026 הודיעו נפתלי בנט ויאיר לפיד על רשימה משותפת בראשות בנט, ביחד. ב-19 באוגוסט הקימו חד"ש, תע"ל ובל"ד מחדש את הרשימה המשותפת, בלי רע"ם. בימין, עופר וינטר השיק את עמך ישראל ב-25 באוגוסט, ובצלאל סמוטריץ’ חבר למשה פייגלין ב-1 בספטמבר. עם סגירת הגשת הרשימות, ב-8 בספטמבר, הוגשו 38 רשימות. רע"ם הציבה מועמד יהודי, יואב סגלוביץ’, במקום השני; ש"ס ויהדות התורה לא הציגו אף אישה.

רשימות בסכנה, ופרישה אחת. ב-23 בספטמבר פסלה ועדת הבחירות המרכזית, בעקבות פנייה של הליכוד, את הרשימה המשותפת ואת רע"ם, החלטה שבית המשפט העליון ביטל ב-2 באוקטובר. ב-19 באוקטובר הוציא בני גנץ את כחול לבן מהמרוץ, בלי המלצת הצבעה. בהסכמי העודפים, המאפשרים לשתי רשימות לאחד את הקולות העודפים שלהן, כל אחד נשאר במחנה שלו, והליכוד, שחתם עם הציונות הדתית-זהות, סירב לחתום עם עוצמה יהודית.

הזהות, הנושא האמיתי של הקמפיין. בניגוד למה שנשמע רבות במערב, הוויכוח לא עסק בראש ובראשונה באחריותו האישית של נתניהו ל-7 באוקטובר. 7 באוקטובר העלה בעיקר את שאלת הזהות, עבור שלושת מרכיבי החברה הישראלית. אצל החרדים, 14 עד 15% מהאוכלוסייה, החששות הביטחוניים הפכו לגורם בהצבעה. אצל היהודים הציונים, 65% מהאוכלוסייה, הוא האיץ את התפיסה שהשלום עם הפלסטינים בלתי אפשרי, כך שהאופוזיציה הציונית חולקת על אופן ניהול המלחמה בעזה ולא על עצם קיומה. אצל ערביי ישראל, 20% מהאוכלוסייה, הוא העמיק את השבר עם המדינה, אבל התברר שהשתתפות בתהליך הדמוקרטי יכולה ליצור מיעוט חוסם.

קווים אדומים שפוסלים כמעט כל רוב. ב-27 בספטמבר חתמו איזנקוט, בנט, לפיד, גולן וליברמן על הסכם אי-תקיפה. איזנקוט פסל את מנסור עבאס מממשלתו וסירב לכהן תחת נתניהו, "גם לא ברוטציה"; בנט רצה לשלוט עם המפלגות הציוניות בלבד; ליברמן לא רצה לא מפלגות ערביות ולא מפלגות חרדיות. בצד הערבי, מנסור עבאס הצהיר שהוא מוכן להיכנס לקואליציה, ויוסף ג’בארין הציע "רשת ביטחון" בלי השתתפות בממשלה. למחנה נגד נתניהו הייתה אפוא דרך אחת בלבד: 61 מושבים בלי אלה ובלי אלה.

הסקרים האחרונים. הסקרים האחרונים, שפורסמו ביום שישי 23 באוקטובר, הציבו כולם את ישר! בראש, עם 22 עד 23 מושבים, לפני הליכוד, עם 19 עד 21. אף אחד מהם לא נתן 61 מושבים לאיש: 52 עד 56 למחנה נגד נתניהו, 50 למחנה נתניהו, 14 עד 16 לרשימות הערביות. כאן 11 וחדשות 12 נתנו 44% לאיזנקוט ו-38% לנתניהו כמועמד המועדף לראשות הממשלה. ההסכם מ-27 בספטמבר פסל את המפלגות הערביות, וליברמן את החרדים: יותר מרבע מהמושבים בכנסת החדשה. שאלת היום שאחרי הבחירות עמדה אפוא על הפרק עוד לפני ההצבעה.

התוצאה: ישראל במחנה המדינות הבלתי משילות?

חוסר יציבות מבני. ישראל משלבת שיטת בחירות לא יציבה במיוחד, ייצוג יחסי מלא בסבב אחד, עם מפה פוליטית מפוצלת מאוד, המחולקת בין ארבעה גושים גדולים: הימין הלאומי בברית עם הימין הקיצוני, המרכז החילוני והשמאל, החרדים והמפלגות הערביות. זהו השילוב הלא יציב ביותר שאפשר, ההופך את ישראל לרפובליקה רביעית בגודל XXL, והבחירות של 27 באוקטובר העצימו את התופעה הזו.

הליכוד ראשון, ש"ס בנפילה. בעדכון של 14:32 יש לליכוד 1,006,722 קולות, 20.7% מהקולות שנספרו. זו הרשימה הגדולה ביותר, הרחק לפני ישר!. ההקרנה שלנו נותנת לו 27 מושבים; היו לו 32. ש"ס יורדת מ-11 ל-6 מושבים, וכך שני עמודי התווך של ממשלות נתניהו מאבדים יחד 10 מושבים.

המחנה שמנגד. ישר! מתבססת עם 21 מושבים כבר בבחירות הראשונות שלה. לרשימת ביחד יש 11, בעוד שליש עתיד לבדה היו 24 ב-2022. לדמוקרטים של יאיר גולן יש 8, כפליים מהעבודה ב-2022, אבל מרצ לא עברה אז את אחוז החסימה. בצד הערבי, הרשימה המשותפת המאוחדת זוכה ב-12 מושבים ורע"ם ב-7: יחד מגיעות הרשימות הערביות ל-19 מושבים, מעבר לשיא של 15 שקבעה הרשימה המשותפת ב-2020.

בקולות, תפנית צנועה יותר מאשר במושבים. ביישובים שכבר נספרו, בהשוואה להצבעה שלהם עצמם ב-2022, מחנה נתניהו מאבד ארבע וחצי נקודות, מ-48.3% ל-43.7%. המחנה נגד נתניהו מרוויח שתיים וחצי, והרשימות הערביות כמעט ארבע. במושבים, מחנה נתניהו מאבד 11 מושבים, המחנה שמנגד מרוויח 2 והרשימות הערביות 9.

אחוז החסימה והסכמי העודפים. אחוז החסימה של 3.25% מוציא מהמשחק שתי רשימות שנחשבו בסקרים: המילואימניקים של יועז הנדל וירון זליכה, עם 2.6%, ועמך ישראל של עופר וינטר, עם 1.6%. בסך הכול, 253,870 קולות, 5.2%, נותרים ללא מושב, אבל הם מתחלקים בין שני המחנות ואינם מכריעים, בעוד שב-2022 הדחתן של מרצ ובל"ד תרמה לרוב של 64 מושבים. המושבים מחולקים לפי שיטת באדר-עופר, גרסה של שיטת ד’הונדט: על בסיס השיעורים לפי ההקרנה, חמשת הסכמי העודפים מזיזים רק מושב אחד, מביחד לרשימה המשותפת, בזכות ההסכם עם רע"ם.

לנתניהו חסרים שמונה מושבים, ליריביו שלושה עשר. ביישובים היהודיים, מחנה נתניהו מעביר ליריביו בערך את מה שהוא מפסיד, אבל זה מניב להם רק שני מושבים: 2.6% של המילואימניקים נופלים מתחת לאחוז החסימה, ואת 9 המושבים לוקחות הרשימות הערביות, שבוחריהן הצביעו הפעם בהיקף רב יותר ושהתאחדו הפעם ברשימה שעוברת את אחוז החסימה. הליכוד, לעומת זאת, מצליח הרבה יותר מהצפוי: 27 מושבים, שישה יותר מהסקרים הטובים ביותר שלו מ-23 באוקטובר. עוצמה יהודית והציונות הדתית-זהות, שרצו בנפרד, זוכות יחד ב-13, אחד פחות מלפני ארבע שנים. אחרי 7 באוקטובר, המלחמה ומשפט שעדיין מתנהל, הליכוד הוא שמחזיק מעמד הכי טוב במחנה שלו.

שיעור ההצבעה, מפתח לבחירות

היישובים הערביים מצביעים יותר מהערים החרדיות. בחמש מערכות הבחירות שבין 2019 ל-2022, שיעור ההצבעה ביישובים ברוב ערבי נע בין 44.5% ל-66%, ובערים החרדיות בין 72.7% ל-76.7%. ב-27 באוקטובר, לראשונה בתקופה זו, היישובים הערביים הצביעו יותר. שלושה גורמים יכולים להסביר זאת: החרדים, שנפגעו יחסית מעט מ-7 באוקטובר, היו מעורבים פחות בסוגיות שעל הפרק בבחירות; זו אוכלוסייה צעירה יותר, 57% מתחת לגיל 20, ולכן נוטה יותר להימנע מהצבעה; וההתגייסות של הרבנים חלשה מבעבר, בקהילה פחות הומוגנית ממה שיש הטוענים.

הכול הוכרע אחר הצהריים. בעדכון של 12:49 היה ביישובים הערביים שיעור ההצבעה הנמוך ביותר בארץ, 24.7%. בין 16:45 ל-18:43 הם עלו ב-15 נקודות, ואחר כך בעוד 11 עד 20:41, ובשעה 23:05 הם הגיעו ל-78.8%, 25 נקודות יותר מאשר ב-2022. ביישובים היהודיים העלייה הייתה של ארבע עד שש נקודות, ואצל החרדים שיעור ההצבעה פשוט חזר לרמתו ב-2022.

עשרים יישובים, עשרים עליות. עשרים היישובים הערביים הגדולים ביותר עולים כולם, בכ-19 עד 42 נקודות. אום אל-פחם, שהצביעה בשיעור של 38.3% ב-2022, מצביעה בשיעור של 79.9%. בקלפיות שכבר נספרו עד 28 באוקטובר, ביישובים הערביים יש 657,819 מצביעים, הרבה יותר מ-450,077 בבחירות של 2022 כולן.

הצבעה כמעט ללא שינוי. ביישובים הערביים, לרשימות הערביות 94.8% מהקולות לעומת 93.1% ב-2022: מה שהשתנה הוא מספר אלה שבאו להצביע. הרשימה המשותפת, שהתאחדה עם חד"ש ותע"ל, זוכה ב-56.0% מקולות היישובים האלה, בקושי יותר מ-55.1% של חד"ש-תע"ל ובל"ד לפני ארבע שנים, ורע"ם עולה מ-38.0% ל-38.8%. על המפה, שתי הרשימות כמעט אינן מתערבבות: בנגב, רע"ם לוקחת 88.7% מהקולות שהולכים לרשימות הערביות, עם מעוזיה הבדואיים ברהט ובתל שבע; בגליל ובמשולש גוברת הרשימה המשותפת, למעט חריג אחד, כפר קאסם, שבו רע"ם זוכה ב-72.7%.

מדוע הצבעה כזו? המספרים אינם אומרים זאת, והעיתונות הישראלית מציעה סיבות שיכולות להצטבר. צבי זרחיה, ב-Calcalist, מדבר על התפוצצות הפשיעה בחברה הערבית, שהופכת את ההצבעה לצורה של הגנה עצמית, על החשש שאיתמר בן גביר יישאר השר לביטחון לאומי, ועל הסכם העודפים בין שתי הרשימות. מרזוק חלבי, שצוטט ב-The New Arab, רואה בכך "הצבעה הגנתית גרידא". הנתונים לפי יישוב מראים רק שהעלייה נוגעת הן לאום אל-פחם, מעוז הרשימה המשותפת, והן לרהט, מעוז רע"ם. עם הצבעה כמעט ללא שינוי, היא מעניקה מושבים לרשימות הערביות ולוקחת מספר זהה של מושבים משני המחנות היהודיים.

מהן תוצאות ההצבעה?

שלוש ישראל, אותה מפה כמו ב-2022. אם בודקים מי מוביל בכל יישוב, מפת 2026 דומה מאוד לזו של 2022. המחנה נגד נתניהו מחזיק בתל אביב, בחיפה, בפרבריהן האמידים ובקיבוצי הגליל. מחנה נתניהו שומר על ירושלים, על עיירות הפיתוח בדרום ובצפון, על הערים החרדיות ועל היישובים ביהודה ושומרון. הרשימות הערביות מובילות בגליל, במשולש ואצל הבדואים בנגב.

מה שמשתנה הוא הרמה. ב-901 היישובים היהודיים והמעורבים שהיו בהם יותר מ-200 קולות כשרים גם ב-2022 וגם ב-2026, גוש נתניהו נחלש ב-61% מהמקרים; בשקלול לפי מספר הקולות, הוא מאבד 3.3 נקודות. הירידה זהה בכל מקום, בהפרש של עשיריות ספורות: 3.1 נקודות במעוזיו, 3.7 ביישובים המעורבים, 2.9 במעוזי היריבים ו-3.3 אצל החרדים. המחנה נגד נתניהו מתחזק בארבע עד חמש נקודות ביישובים המעורבים ובמעוזיו.

הערים הגדולות: 20 ירידות מתוך 20. עשרים הערים הגדולות בארץ נעות כולן באותו כיוון. גוש נתניהו יורד ב-6.1 נקודות בבת ים, ב-5.4 בירושלים וב-5.1 ברמת גן; ברעננה ובמודיעין הוא מאבד רק 1.1 ו-1.6 נקודות. המחנה נגד נתניהו מתחזק בכל מקום, והוא מרוויח הכי הרבה ברמת גן, בבת ים ובפתח תקווה. שיעור ההצבעה עולה בכל הערים היהודיות הגדולות, אבל בסדר גודל של 5 נקודות, לעומת עשרים וחמש ביישובים הערביים.

תל אביב וירושלים, שכונה אחר שכונה. בתל אביב, הירידות החדות ביותר נמצאות בשכונות העממיות בדרום ובמזרח, שהצביעו ברובן למחנה נתניהו: יד אליהו, תל חיים, התקווה, שפירא, שבהן הוא מאבד שמונה עד אחת עשרה נקודות. יד אליהו והתקווה מצביעות ליכוד מאז 1977. בצפון האמיד הוא היה חלש מאוד כבר קודם וכמעט אינו זז. בירושלים, הירידה החדה ביותר היא בגבעת חנניה, ליד אבו טור, עם 12 נקודות, והיא עולה על שמונה נקודות ברובע היהודי בעיר העתיקה ובהר חומה. הספירה בתל אביב לא הסתיימה עד 28 באוקטובר, וההשוואה לפי שכונה תלויה בשיוך הקלפיות, שייתכן שהשתנה מאז 2022.

לכל רשימה המעוז שלה. הליכוד משיג את התוצאה הטובה ביותר שלו בדימונה, עיירת פיתוח בנגב, עם 52.4%. ישר! משיגה את שלה בעספיא, יישוב דרוזי בכרמל, וישראל ביתנו בפקיעין, יישוב דרוזי נוסף בגליל. הציונות הדתית-זהות שולטת בטלמון, ביהודה ושומרון, עוצמה יהודית בכפר חב"ד, יהדות התורה במודיעין עילית, הרשימה המשותפת באום אל-פחם ורע"ם באבו קרינאת, עם 96.8%.

ירידה חדה יותר אצל מעוטי היכולת. ב-2026 כמו ב-2022, ככל שיישוב יהודי נמוך יותר במדד החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כך הוא מצביע יותר לנתניהו: מעל 75% בשתי הקבוצות הנמוכות ביותר, מתחת ל-25% בשתי האמידות ביותר. מה שהשתנה הוא היקף הירידה: 4.4 נקודות בקבוצה 1 ו-5.1 בקבוצה 2, לעומת פחות משלוש נקודות בשלוש הקבוצות האמידות ביותר.

בכל מחנה, רשימה אחת שולטת. ישר! מובילה את המחנה נגד נתניהו בכל מקום: 30.6% מהקולות במעוזיו, חמישית ביישובים המעורבים, עשירית במעוזי היריבים. הדמוקרטים משיגים 16.8% במעוזי המחנה נגד נתניהו ו-2.4% אצל יריביהם; המילואימניקים נעצרים ב-3.9%, ללא מעוז שהיה יכול להעביר אותם את אחוז החסימה. במחנה נתניהו, הליכוד שומר על 31.8% במעוזיו, לעומת 32.9% ב-2022. ש"ס, לעומת זאת, מאבדת בין רבע ליותר משליש מקולותיה: היא יורדת מ-29.3% ל-22.3% אצל החרדים ומ-13.9% ל-9.1% במעוזי מחנה נתניהו.

הימין הדתי מתפצל בלי להצטמק. ב-2022 התמודדו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ’ יחד תחת השם הציונות הדתית, עם 11.4% מהקולות ביישובים שנספרו. ב-2026, כשהם רצים בנפרד ועמך ישראל מצטרפת אליהם על אותו ציבור בוחרים, הם מגיעים יחד ל-13.6%: 6.4% לעוצמה יהודית, 5.4% לציונות הדתית-זהות ו-1.8% לעמך ישראל, שאבדו מתחת לאחוז החסימה.

החרדים: התגייסות שלמה, הצבעה מפוזרת. בערים החרדיות הצביעו בערך כמו ב-2022, ובכל זאת גוש נתניהו יורד בהן מ-96.7% ל-93.4%. הקולות שאבדו אינם הולכים למחנה השני, אלא לרשימות חרדיות קטנות שנשארות מתחת לאחוז החסימה, צבע שחור עם 2.1% והציבור החרדי של מוטי לייטנר עם 1.2%. כל אחת מהתנועות האלה, כשלעצמה, אינה שוללת מהמחנה היוצא את 61 מושביו. הצירוף שלהן, יחד עם ההתגייסות הערבית, הוא ששולל אותם ממנו.

הרכבת ממשלה: משימה בלתי אפשרית?

לוח זמנים שעשוי להימשך עד האביב. בישראל, אף תוצאה אינה מעניקה את השלטון מאליה. התוצאות הרשמיות מוגשות לנשיא המדינה שמונה ימים אחרי הבחירות, ב-4 בנובמבר; הוא מתייעץ עם הרשימות שנבחרו ומטיל על חבר כנסת להרכיב את הממשלה. אם ממצים כל מועד עד סופו, המועמד הראשון להרכבת הממשלה, המועמד השני, ואחר כך בקשה של 61 חברי כנסת, מגיעים לתחילת מרץ 2027 ממש לפני פיזור אפשרי, ולאורך כל הזמן הזה בנימין נתניהו יישאר ראש הממשלה, בממשלת מעבר.

שמונה צירופים, אף אחד מהם אינו מובן מאליו. הצירוף הקרוב ביותר לגוש היוצא מאחד את גוש נתניהו וישראל ביתנו. הוא מגיע ל-61 מושבים בדיוק בהקרנה שלנו, ורק בסימולציה אחת מתוך שתיים. אביגדור ליברמן, לשעבר שר בממשלת נתניהו, דרש עם זאת משותפיו לסרב לכל רוטציה עמו, והוא פוסל את המפלגות החרדיות, שהן בלב הרוב הזה. בערב הבחירות אף קרא לחברי הליכוד ל"מרד".

מנגד, רובים שנפסלו. הצירוף היחיד שעובר בבירור את 61 המושבים מאחד את המחנה נגד נתניהו ואת שתי הרשימות הערביות, עם 67 מושבים, וזה גם הצירוף שרוב מרכיביו פסלו. עם רע"ם לבדה, יש רק 55 מושבים. נותרה אחדות לאומית: הליכוד, ישר! וביחד מגיעים יחד ל-59 מושבים, ומגיעים ל-61 אם מחליפים את ביחד בש"ס וביהדות התורה. אבל איזנקוט הבטיח לא לכהן תחת נתניהו, "גם לא ברוטציה", ובנט הבטיח לא לשבת איתו "בשום הרכב".

הדלת לממשלת מיעוט. כדי לזכות באמון, ממשלה בישראל אינה צריכה 61 קולות, אלא יותר קולות בעד מאשר נגד: ביוני 2021 זכתה ממשלת נפתלי בנט ויאיר לפיד באמון ברוב של 60 מול 59, עם נמנע אחד. לפי המושבים שבהקרנה שלנו, ממשלה של המחנה נגד נתניהו הנתמכת בידי רע"ם תזכה ברוב של 55 מול 53 אם הרשימה המשותפת תימנע: זו "רשת הביטחון" שהציע יוסף ג’בארין במהלך הקמפיין. לנתניהו החשבון קשה יותר: מול 67 מתנגדים, הוא יזדקק לכך ש-15 מהם לפחות יימנעו, למשל ישראל ביתנו ורע"ם, כדי לזכות ברוב של 53 מול 52.

למחרת הבחירות. בבוקר ה-28 עוד לא אמר איש בפומבי את מי ימליץ בפני הנשיא. נתניהו דרש "ממשלת ימין לאומית וחזקה", איזנקוט "ממשלה ציונית של גיוס". מנסור עבאס אמר שפנו אליו שני הגושים, ויוסף ג’בארין הצהיר: "אנחנו כוח פוליטי שאי אפשר להתעלם ממנו". יצחק הרצוג הוא שיבחר את המועמד להרכבת הממשלה, והוא גם זה שצריך להכריע בבקשת החנינה של נתניהו.

שלושה תרחישים. הראשון הוא היעדר ממושך של הסכם קואליציוני, שיאפשר בחירות חדשות וישאיר את נתניהו בראש ממשלת מעבר בזמן המשא ומתן. השני הוא ממשלת אחדות לאומית או ממשלת מיעוט של נתניהו, שתתאפשר בזכות הצטרפות, כל מקרה לגופו, של חברי כנסת מהקואליציה של איזנקוט: הקואליציה שלו מגובשת יותר והמפלגה שלו הגמונית יותר בתוכה, מה שמעניק לו מרחב תמרון גדול יותר. השלישי הוא ממשלת מיעוט של איזנקוט, הנתמכת מבחוץ בידי כלל המפלגות הערביות, עם שתי מגבלות: האם בוחרי איזנקוט יקבלו קואליציה הנתונה לפיקוח המפלגות הערביות, והאם הבוחרים הערבים יקבלו ממשלה שלא תשנה באופן עמוק את המדיניות הישראלית ביהודה ושומרון ובעזה?

נתניהו יוצא עם יתרון. הליכוד הוא בפער ניכר הסיעה הגדולה בכנסת, וכל עוד לא זכתה ממשלה באמון הכנסת, נתניהו נשאר ראש הממשלה. חסרים לו 8 מושבים, ואלה שיכולים לתת לו אותם, ליברמן עם 8 מושביו או בנט ולפיד עם 11 מושביהם, ניהלו קמפיין שמטרתו הדחתו. יריביו מגיעים ל-67 עם שתי הרשימות הערביות, אבל איזנקוט ובנט פסלו שלטון יחד איתן. התחזית (forecast) צפתה היעדר רוב; היא לא יכלה לצפות מה יעשו איזנקוט, בנט, ליברמן ועבאס.

סיכום: המודל שלנו צפה את התוצאות

הפער הגדול ביותר נוגע לליכוד. ב-23 באוקטובר, שלושת הסקרים האחרונים נתנו לליכוד בממוצע 20 מושבים; ההקרנה שלנו נותנת לו 27. הטעות לגבי המחנות קטנה ממה שנראה, משום שההערכה החסרה של הליכוד מקוזזת בחלקה בהערכת היתר של בעלי בריתו. ובכל זאת, הסדר בין שני המחנות היהודיים התהפך: הסקרים הציבו את המחנה נגד נתניהו בהובלה, ההקרנה שלנו מציבה את מחנה נתניהו בהובלה, בחמישה מושבים. צבי זרחיה רואה בכך ב-Calcalist "כתב אישום חמור נגד מכוני הסקרים".

מדוע טעות כזו? אין בידינו הסבר לכך, רק שתי עובדות: שיעור ההצבעה עלה על זה של 2022 בשבע נקודות, ובעשרים וחמש ביישובים הערביים, והפער מתרכז בליכוד, על חשבון בעלי בריתו ועל חשבון ביחד. תזוזה של הרגע האחרון, הצבעה שהוצהרה פחות בסקרים, השפעה של שיעור ההצבעה: את כל אלה עוד יש לבדוק.

התחזית (forecast) שלנו מ-24 באוקטובר. התחזית, שהוקפאה בערב 24 באוקטובר, נתנה 55 מושבים למחנה נתניהו, בין 45 ל-67 בתשע סימולציות מתוך עשר, 51 למחנה נגד נתניהו ו-14 לרשימות הערביות. ב-69% מהמקרים, אף קואליציה התואמת את הצהרות המפלגות לא הגיעה ל-61 מושבים. לגבי התוצאה צדקנו, ושני המחנות היהודיים נמצאים בתוך הטווחים שפורסמו. לא כך הרשימות הערביות: עם 19 מושבים הן עוברות במושב אחד את הגבול העליון שלנו, וזו הטעות העיקרית שלנו, אותה טעות של הסקרים שעליהם נשען המודל. רשימה אחר רשימה, כל אחת עשרה הרשימות שנכנסות לכנסת נמצאות בטווח שלהן, ושש מהן מקבלות בדיוק את מספר המושבים שנחזה.

לקח למודלים הבאים שלנו. בערב הבחירות, המודל שכויל מחדש לפי סקרי המדגם נשאר נמוך מדי לגבי הרשימות הערביות, עם 16 מושבים, משום שכמעט לא מצא סימולציה מלפני הבחירות שנתנה להן יותר מ-18. ההקרנה שנבנתה על הספירה, יישוב אחר יישוב, תיקנה את הפער כבר באחוזים הראשונים. בין 2019 ל-2022 נע שיעור ההצבעה ביישובים הערביים בין 44.5% ל-66%; ב-27 באוקטובר הוא הגיע ל-78.8%. במודלים הבאים שלנו לישראל, תהיה לו אי-ודאות משלו.

מה שנתניהו הצליח לעשות. הוא ניהל קמפיין שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, עם משפט מתנהל וסקרים שהציבו אותו מאחורי איזנקוט. יכולתו לכפות חרם פוליטי על המפלגות הערביות אפשרה לגייס מחדש את בוחרי הליכוד והקשתה על אפשרויות הקואליציה של איזנקוט. הליכוד מסיים ראשון עם 27 מושבים, שישה לפני ישר!, והמחנה שלו נשאר בהובלה בקולות, עם 43.3% לעומת 40.9%. מה שעולה לו ברוב הם חמשת המושבים שאיבדה ש"ס, כמו גם הליכוד, ושיעור ההצבעה הערבי, שעלה ב-25 נקודות.

ומה עכשיו? יריביו רחוקים עוד יותר: עם 48 מושבים, המחנה נגד נתניהו מרוויח רק שניים לעומת 2022, והוא יכול לשלוט רק בתמיכתן או בהימנעותן של הרשימות הערביות שאותן פסל לאורך כל הקמפיין. נתניהו, מצדו, יזדקק להצטרפות או להימנעות של מפלגות שדרשו את הדחתו. ב-4 בנובמבר יקבל יצחק הרצוג את התוצאות הרשמיות. ללא ממשלה, הכנסת תתפזר בתחילת מרץ 2027, לקראת מערכת הבחירות השביעית מאז אפריל 2019. האיש שבנט הכריז בלילה שהובס נשאר בראש המפלגה הגדולה בישראל, ובראש הממשלה כל עוד איש אינו מחליף אותו.